בעקבות הפוסט הקודם יזמות אינטרנט כשר – סלט עסקים ואמונה אסקור כיצד אני רואה את הפתרון המיטבי ליצירת אינטרנט כשר לציבור החרדי, שגם יענה על צרכי הציבור וגם יצליח כלכלית.
כשאומרים "אינטרנט כשר" ישנם 2 גישות עקרוניות על איזו תשתית הוא צריך לעבוד, ובהתאם לכך גם גישת הפתרונות.
- גן סגור – הקמת רשת תקשורת פנימית עם אתרים מיוחדים שיבנו במיוחד ויהיו זמינים רק לגולשים המחוברים לרשת זו.
על בסיס זה התוכניות של 'אינטרנט מהדרין' ומיזמים דוגמת 'מאושר' (שהוצג בתחרות יזמים ברשת). - הכשרת אתרים – סינון ואישור אתרים העומדים ברף הכשרות שנקבע, תוך שימוש ברשת האינטרנט ובאתרים הקיימים כיום.בשיטה זו עובדים רוב המיזמים כמו 'אינטרנט רימון' 'נתיב' וכן תוכנות 'מסננת' וכדו'.
הבעיה העקרונית שלי עם שיטת הגן הסגור (ותודה לרב עופר למפרט על ההסבר וההגדרה), היא שאנו "ממציאים את הגלגל מחדש", ובעצם מנסים לשחזר את ההצלחה של רשת האינטרנט בקנה מידה קטן.
קצת פשטני לדעתי לומר שאם נבנה כמה עשרות או מאות אתרים, אנחנו נצליח לבנות 'אינטרנט', ההצלחה של האינטרנט מורכבת מעשרות גורמים שונים שבעיקרם מאות מליוני יוצרי התכנים ונגישות המידע הנרחב לכולם (ההמון עדיף על הגאון).
אם היום היינו מנסים להקים את האינטרנט מחדש והיינו משנים פרמטר אחד מתוך המציאות הקיימת, יתכן שהוא לא היה מתפשט באותה הצלחה לכל מקום ולכל אדם.
בנוסף לטכנולוגיה כזאת היה יותר סיכוי להצליח לפני שהציבור הכיר ונחשף לאינטרנט הרגיל, אולם כיום יהיה מאוד קשה להגיש לו מוצר עקר וחסר, חסר כל יכולות ואפשרויות, אלא אם כן היא תצליח להציע ערך מוסף מאוד גדול כדוגמת המחירים הזולים של הטלפונים הכשרים (למעט ההבדל שטלפון כשר מאפשר שיחה חופשית לכל היעדים, ואילו גן סגור לא מאפשר גלישה מלאה)
גם השיטה של הכשרת אתרים מתחלקת לשתי שיטות עיקריות:
- רשימה לבנה – רשימת אתרים כשרים לגלישה, שמאושרים ידנית כל אחד.
- רשימה שחורה – כל האתרים מאושרים לגלישה למעט אלו שהוכרו כבעייתים ונחסמו על ידי המערכת.
לשני סוגי הפתרונות קיים שוק לקוחות כאשר השחקנים העיקריים כיום הם 'אינטרנט נתיב' שמאפשר גלישה רק באמצעות רשימה לבנה ו'אינטרנט רימון' המאפשר את שני סוגי הגלישה.
וכאן מתפלגים הפתרונות השונים בדרך ואיכות הסינון כאשר כל מיזם פועל בדרכו וכמעט שאין חידושים מהותיים בתחום מזה שנים ארוכות, למעט דיבורים על טכנולוגיית בדיקה דינאמית שבודקת בזמן אמת את האתר ומחליטה באותו רגע האם האתר כשר או לא, ופועלת בהתאם.
למרבה הצער הדילמה העיקרית היא בין רצון הגולשים לקבל כמה שיותר אתרים, לבין הרצון לצמצם את כמות האתרים ולמעט בבעיות הקשורות לתכנים בעייתים וחשיפה שאינה רצויה.
בשני הדרכים אנו משתמשים ברשת האינטרנט הקיימת, ולא מנסים להמציא את הגלגל מחדש, אך כאשר אנו מרכיבים רשימת אתרים מאושרים תחת 'רשימה לבנה', אנו עדיין מנטרלים חלק גדול מחווית הגלישה באינטרנט בכך שהקטנו מאוד משמעותית את כמות המידע שזמינה, ואת חווית היצירה והנתינה.
לעומת זאת מעלת השיטה המתבססת על רשימה אתרים מאושרים, היא איכות הסינון מכיוון שקשה מאוד להרכיב רשימת אתרים פסולים שיסננו, שתשאר גם רלוונטית בעולם שבו בכל דקה עולים עשרות ומאות אתרים חדשים.
במסגרת הישיבות שקיימנו באיגוד האינטרנט הישראלי בנושא, נחשפתי לפתרון חדש של חברת rateNet שפיתח יהודה דויטש, והוא מתיימר להציע גישה חדשה שאני מכנה 'הדור השלישי של הסינון', והוא מבוסס על מתן דירוג לכלל האתרים על ידי הגולשים עם אפשרות ביקורת מדורגת, ופותר את רוב הבעיות הקיימות, אולם לכך ראוי להקדיש מאמר נפרד בפני עצמו.
סוגי הגלישה בציבור החרדי:
סוגי הגלישה העיקריים מתחלקים (כמו כל דבר) לשלושה:
- צרכים עיסקיים – מוסדות חינוך ועסקים הזקוקים לאינטרנט לצורך תקשורת עם משרדי ממשלה, בנקים, הזמנת מוצרים ותוכניות, וכדו'.
- גלישה לצרכי מידע – קבלת מידע רלוונטי עבור צרכים פרטיים, ושימושים עסקיים ובכך נכללים אתרים של: קופות חולים, בנקים, אוטובוסים, ויקיפדיה, פורומים מקצועיים, בלוגי מידע, וכו'.
- גלישת פנאי – גלישת משתמשים פרטיים לצרכי פנאי חוויתיים כגון פורומים חברתיים, צאטים, פייסבוק, יוטיוב, וכו'.
בעוד רוב צרכי הגלישה העסקית ניתנים למענה בשיטת הגן הסגור, שתספק עבורם מצבור של אתרי ממשלה ועסקים אשר בהם נעשה עיקר השימוש, את הגלישה לצרכי מידע יהיה מאוד קשה לספק, מכיוון שגם אם נצליח ליצור מאגר אתרי מראה של מאות ואלפי אתרים, לעולם לא נצליח להגיע לעוצמת אוטוסדרת המידע של האינטרנט.
בעיה זו קיימת גם בפתרונות המכשירים מאגר מצומצם של אתרים באמצעות רשימה לבנה, אולם שם עדיין קיימת האפשרות למאגר גדול יותר של אתרים המבוססים על משתמשים קיימים (כגון פורומים קיימים).
להמחשת העניין הכנתי עבורכם טבלה הממחישה את העניין.
בעוד על גלישת פנאי הדעות חלוקות, וככל הנראה שלא יהיה לכך אישור רבני בשנים הקרובות, הרי גלישת מידע היא עיקר השימוש ברשת האינטרנט, בנוסף עקרונות נוספים כמו נגישות המידע והגמישות מושפעים מסוג הפתרון.
ובסיכומו של דבר
כל פתרון המתיימר ליצור אינטרנט מסונן עבור הציבור החרדי, יצטרך להתבסס על חסימת אתרים פסולים או פתרון חדשני יותר כדוגמת פיתוחם של rateNet, אחרת הוא רק ינציח את הבעיה בהקמת אלטרנטיבה נוספת שתהווה פתרון חלקי, עבור קהל מצומצם בלבד מתוך כלל המגזר החרדי.
השארת תגובה